תכשיטי ארט דקו - כשהמודרניות לבשה יהלומים

.

ALBERTINA JOURNAL

גיליון 03

ארט דקו: כשהמודרניות שינתה את עולם התכשיטים

פריז - האישה החדשה והמהפכה ששינתה את עולם התכשיטים 

עולם חדש נולד מתוך המלחמה

פריז, שנות העשרים. מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, אך העולם שקם אחריה כבר לא היה העולם שקדם לה. נשים שחיו במשך דורות בתוך מסגרות חברתיות נוקשות גילו עצמאות חדשה. המכונית קיצרה מרחקים, הרדיו והקולנוע האיצו את זרימת המידע והפכו את התרבות לבינלאומית יותר, והג'אז שהגיע מאמריקה מילא את מועדוני הלילה. השמלות התקצרו, השיער נגזז, וקצב החיים השתנה.

הדור החדש לא ביקש רק לשוב אל החיים שהכיר לפני המלחמה. הוא רצה להמציא אותם מחדשץ וגם התכשיטים היו חייבים להשתנות.

הקווים המפתלתלים, הפרחים והזרים שאפיינו את הארט נובו פינו בהדרגה את מקומם לצורות חדות ומובנות: משולשים ומלבנים, אלמנטים מדורגים, קווים מקבילים, סימטריה וניגודים עזים. יהלומים ופלטינה פגשו  אוניקס שחור. אמרלדים, רובינים וספירים שולבו בקומפוזיציות צבעוניות ונועזות, ולצדם אבני ירקן, אלמוג, קריסטל סלע  ואמייל

 

צמיד ארט-דקו פלטינה ויהלומים - אוסף אלברטינה

 

 ART-DECO מתוך כל אלו צמחה ונולדה שפה עיצובית חדשה, זו שאנו מכירים היום בשם .

כדי להבין את לידתה, צריך להביט תחילה לעולם ממנו צמחה. מלחמת העולם הראשונה הותירה באירופה אובדן, הרס וחוסר ודאות. כאשר החלה החברה להשתקם, התעורר בה רצון עמוק לסדר, במבנה ובבהירות. הארט דקו העניק לרצון הזה צורה חזותית: קווים מדויקים, משטחים נקיים, גיאומטריה ברורה,  הסגנון וההשראה  אדריכליים .   מעצבי התכשיטים חשבו ויצרו כמו אדריכלים. מבנה התכשיט כבר לא נדרש להיות עדין, רומנטי ורך - הוא היה גיאומטרי , דרמטי וברור

כרזת התערוכה הבינלאומית לאומנויות דקורטיביות ותעשיות מודרניות , בעיצוב רובר בונפיל

 

פריז, 1925: הרגע שבו העולם ראה את העתיד

בשנת 1925 נערכה בפריז התערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות מודרניות, Exposition Internationale des Arts Décoratifs et Industriels Modernes. היא הציגה אדריכלות, ריהוט, אופנה, זכוכית, חפצי יוקרה ותכשיטים, והעמידה במרכזה יצירה מודרנית שביקשה במוצהר להתרחק מחיקוי העבר

 

הכניסה לתערוכה הבינלאומית לאומנויות דקורטיביות ותעשיות מודרניות - ככיכר הקונקורד, פריז

 

שמה של התערוכה  התקבע כמונח סגנוני רק עשרות שנים מאוחר יותר , בתחילת שנות ה-60. מעצבי ומשתתפי התערוכה לא ראו עצמם כנציגים של תנועה אחת מובהקת. הדרישה המובהקת והיחידה שהייתה למשתתפי התערוכה הייתה להציג יצירות , בכל תחום, חדשניות ומודרניות בלבד וכן היה . הוצגו בתערוכה יצירות שלא נראו כמותן מעולם, מבחינת שילובי החומרים, המבנה והעיצוב . בדיעבד הפכה התערוכה לסמל מובהק ואחד מאבני היסוד שהגדירו את התקופה. רגע בו המודרניות  Art-Dco הוצגה וקיבלה במה בינלאומית . השם נגזר מקיצור של שמה של התערוכה

פריז הייתה המרכז החשוב ביותר של עולם התכשיטנות . בתי התכשיטים הוותיקים  ובתי תכשיטים נוספים, ייצרו במהלך שנות העשרים והשלושים עולם חדש של עיצוב.

. Cartier, Van Cleef & Arpels, Mauboussin, Fouquet, René Boivin, Raymond Templier, Janesich, Ostertag, Paul Brandt.

לא דיברו כולם באותה שפה. היו שבחרו בגיאומטריה קפדנית ובניגוד של שחור ולבן, אחרים העדיפו אבני חן צבעוניות, נפחים פיסוליים או השפעות מן המזרח. דווקא ריבוי הקולות  הוא שהופך את תכשיטי הארט דקו למרתקים כל כך.

 

Cartier: כשהודו, פריז והמודרניות נפגשו

Cartier  אחד המעצבים המרכזיים שנתנו את הטון באותה התקופה היו  שלושת האחים לבית אימפריה בינלאומיתLouis Cartier בפריז, Jacques Cartier בלונדון ו-Pierre Cartier בניו יורק. הקשר בין שלוש הבירות העניק לבית  קרטייה ראייה בינלאומית יוצאת דופן.  אחד ממקורות ההשראה החשובים ביותר שלו נמצא הרחק מאירופה - בהודו

 מבקר  בהודוב-1911 ונחשף לתכשיטי החצר המונגולית ולאבני חן מגולפות וצבע. Jacques Cartier

אבני החן המונגוליות המגולפות והצבעוניות שהיו שונות כל כך מהגילופים  והליטושים האירופאים, האמרלדים, הרובינים, הספירים שנחרטו בצורות של עלים ופרחים, שולבו במסגרות פלטינה ומהביקור Tutti Frutti הזו צמחה אחת משפות העיצוב המזוהות ביותר עם קרטייה שנודעה מאוחר יותר בשם  foliage,בתחילה נקראה 

הקשר בין הודו לבתי התכשיטים הפריזאיים לא הסתכם בהשראה חזותית. בני משפחות מלוכה ומאהרג'ות הודים הגיעו לאירופה כשהם נושאים עמם אבני חן ותכשיטים היסטוריים, וביקשו מבתי התכשיטים להתאים אותם לטעם המערבי החדש. כך יכלה אבן שנחצבה מאות שנים קודם לכן .   ושימשה בתכשיט חצר מוגולי להשתלב בתכשיט ארט דקו מודרני לחלוטין

כיום ניתן לראות תכשיטים אלו במוזיאון המטרופוליטן ביו-יורק . תכשיטים המשלבים בתוכם שני סיפורים : סיפורו של התכשיט המקורי וסיפור חייו החדש של התכשיט בצורתו המערבית .

אי אפשר להתבונן במפגש הזה בלי לזכור גם את ההקשר ההיסטורי שבו התרחש. אירופה של ראשית המאה העשרים נחשפה לתרבויות רחוקות באמצעות מסחר, תערוכות וקשרים אימפריאליים, שלא תמיד התנהלו מתוך שוויון. ההכרה במורכבות הזאת אינה מפחיתה מן ההישג האמנותי  היא מאפשרת לראות בתכשיט לא רק יצירת אמנות, אלא גם מסמך המעיד על החברה ועל התקופה שבה נוצר.

מפגש בין אבן חן מוגולית מגולפת עתיקה לבין הגיאומטריה של סגנון הארט-דקו

 

1922: פרעה משגע את העולם

בשנת 1922 גילה הארכאולוג הווארד קרטר את קברו של תות-ענח'-אמון בעמק המלכים. הידיעות והתצלומים שהגיעו ממצרים הציתו בעולם המערבי התלהבות עצומה מן התרבות המצרית העתיקה.

ה'איג'יפטומניה' חדרה במהירות לאופנה, לאדריכלות, לעיצוב וכמובן לתכשיטים. חרפושיות, פרחי לוטוס, בזים, פירמידות וצורות המזכירות הירוגליפים , נעשו חלק מן השפה החזותית של התקופה. המעצבים  לא הסתפקו בהעתקת סמלים עתיקים. הם פירקו אותם, עיצבו אותם מחדש והעבירו אותם דרך המסנן הגיאומטרי של המודרניזם.

כך נולד אחד הפרדוקסים היפים של הארט דקו: דווקא העתיק ביותר יכול היה להיראות חדשני לחלוטין.

מקורות השראה נוספים הגיעו מסין ומיפן, בעיקר באמצעות אבני ירקן, ג׳ייד ואלמוג, וכן ממיניאטורות ומאריגים פרסיים שנודעו בשילובי הצבעים העשירים שלהם. עבור מעצבי פריז, העולם כולו היה למאגר של צורות, חומרים וסיפורים.

 

ענק נחש ארט-דקו בהשראת גל הג'יפטולוגיה , זהב ואבני אודם. אוסף אלברטינה 

 

 

האישה החדשה משנה גם את התכשיט

אי אפשר להבין את הארט דקו בלי להבין את השינוי שעבר על חייהן של נשים לאחר מלחמת העולם הראשונה. במהלך המלחמה  נשים החלו לעבוד במקומות עבודה ותפקידים שבעבר היו שמורים לגברים בלבד. לאחר המלחמה הן לא היו מוכנות לחזור אל העולם הישן. הן הבינו שהן יכולות למלא גם תפקידים , שעד אז נחשבו גבריים בלבד 

בעקבות שינוי היסטורי ומהותי זה ,  גם הצללית הנשית השתנתה . השמלות בגזרה ישרה , המשחררת את הנשים מצורך במחוך להדגשת המותן. אורכן של השמלות ושרווליהן התקצרו  bob חשפו זרועות ושוקיים, השיער נגזז ותנועתו חופשית - בתספורת.

 

 

 עם הבגד השתנה גם התכשיט

זרוע חשופה הייתה במה מושלמת לצמיד יהלומים רחב

שרשרת/מחרוזת ארוכה הנעה עם תנועת הגוף בזמן הריקוד והופכת למוקד ההופעה - sautoir .

סיכות שהפכו בשנות ה-30 לפופולאריות המיוחד  -clip וה-double clip

התכשיט  לא נועד להצהיר על עושר או על מעמד משפחתי. הוא נעשה חלק מן הדרך שבה אישה בחרה להציג את עצמה לעולם

 

לצד בתי היוקרה, שנוהלו ברובם בידי גברים, פעלו גם נשים שהותירו חותם עמוק על התכשיטנות המודרנית. לאחר מותו של התכשיטן René Boivin בשנת 1917, קיבלה אלמנתו, Jeanne Boivin, את ניהול בית התכשיטים שנשא את שמו. תחת הנהגתה פיתח הבית שפה עיצובית עצמאית ונועזת, והיה לאחד מבתי התכשיטים יוצאי הדופן בפריז.

בשנות העשרים פעלה בבית המעצבת Suzanne Belperron, שמילאה תפקיד מרכזי בעיצוב סגנונו, לפני שיצאה לדרך עצמאית, בראשית שנות השלושים. בשנת 1933 הצטרפה לבית המעצבת Juliette Moutard, שהמשיכה לעצב עבורו במשך עשרות שנים. שלוש הנשים האלה, מנהלת ושתי מעצבות שפעלו בזו אחר זו, היו מן הדמויות החשובות שמאחורי הצלחתו של בית René Boivin.

הנשים הללו לא היו רק לקוחות או מוזות. הן היו מעצבות, מנהלות ויוצרות שפעלו בלב התעשייה והשפיעו על השפה החזותית של התקופה.

 

Rene' Boivinצילום אופנה שפורסם בווג, מרץ 1934 - עגילים של 

 

התכשיטנים הגדולים הרחיבו את עיסוקם גם אל חיי החברה של האישה המודרנית. לצד טבעות, צמידים ושרשראות הם יצרו קופסאות פודרה, קופסאות סיגריות, תיקי ערב ואביזרי איפור זעירים שנראו כתכשיטים לכל דבר.

אישה שנכנסה למועדון ערב ושלפה מתיקה קופסת פודרה עשויה אוניקס, אמייל, זהב ויהלומים, הפכה את תיקון האיפור לרגע של הופעה. הארט דקו לא הסתפק בעיצוב הגוף. הוא ביקש לעצב אורח חיים שלם.

 

 פודריה , שפתון וקופסאת סיגריות - ארט-דקו

 

Coco Chanel - המרד בערכו של התכשיט

באותן שנים שבהן הגיעו Cartier, Van Cleef & Arpels ובתי התכשיטים הפריזאיים האחרים לשיאים חדשים של יצירה בזהב, בפלטינה ובאבני חן יקרות, הציעה Coco Chanel תפיסה שונה לחלוטין של תכשיט. היא לא ניסתה להתחרות בתכשיטנות הגבוהה, אלא ערערה על ההנחה שערכו של תכשיט נקבע רק על פי החומרים שמהם נוצר.

שאנל שילבה בהופעות שעיצבה פנינים מלאכותיות, זכוכית צבעונית, מתכות לא יקרות וקריסטלים מלוטשים מתוצרת Swarovski, שהחלו באותן שנים להשתלב ביצירותיהם של בתי האופנה הפריזאיים. לעיתים ענדה תכשיטי אופנה לצד פנינים ואבני חן אמיתיות, וטשטשה במכוון את הגבול בין תכשיטנות גבוהה, fine jewellery, לבין תכשיטי אופנה, costume jewellery.

הרעיון שלה היה חדשני לזמנו: תכשיט אינו חייב להיות יקר כדי להיות יפה, מרשים ובעל נוכחות. ערכו יכול לנבוע גם מן העיצוב, מן הסגנון האישי ומן הדרך שבה האישה בוחרת לענוד אותו. בכך הפכה שאנל את התכשיט מסמל של עושר ומעמד בלבד לאמצעי לביטוי עצמי.

דווקא בשיאו של תור הזהב של התכשיטנות הצרפתית הגבוהה, הציעה שאנל היררכיה חדשה, שבה תכשיט יקר ותכשיט אופנתי יכולים להופיע זה לצד זה. תפיסה זו שינתה את היחס לתכשיטי אופנה, והשפעתה ניכרת בעולם התכשיטים עד היום.

 

השמלה השחורה ומחרוזת הפנינים - ערכו של התכשיט טמון לא רק בחומרים מהם נוצר, אלא בעיצובו ובאופן בו הוא נענד - הסגנון של קוקו שאנל

 

המעצבים שהפכו את התכשיטים לאומנות מודרנית

לצד בתי התכשיטים הגדולים פעלה בפריז קבוצה של מעצבים שביקשה להרחיק את הארט דקו מן המסורת ולהוביל אותו לכיוון מופשט ומודרניסטי יותר. עבורם, אבן החן כבר לא הייתה בהכרח נקודת המוצא של התכשיט. לעיתים הרעיון, המבנה והיחסים שבין הצורות היו חשובים לא פחות מן החומרים היקרים.

אחד הבולטים שבהם היה Jean Fouquet, שיצר תכשיטים שנראו לעיתים כאדריכלות זעירה. אביו, Georges Fouquet, ניהל את בית התכשיטים המשפחתי ועמד בראש מחלקת התכשיטים בתערוכת פריז של 1925. Jean הצטרף לבית המשפחה בשנת 1919 והכניס לעבודותיו שפה חדשה, שהושפעה מן האדריכלות המודרנית, מעולם המכונות ומן המבנים התעשייתיים. ביצירותיו התחברו צורות גיאומטריות, צבעים עזים וחומרים מנוגדים לקומפוזיציות נועזות ובלתי צפויות.

Raymond Templie -תכשיטן  שפנה לכיוון מופשט אף יותר ויצר תכשיטים בעלי קווים נקיים וניגודים תכשיטים עוצמתיים, שעוצבו בקפדנות ובדיוק רב. צורות גיאומטריות, משטחים מלוטשים ושילובים של זהב, כסף, יהלומים, אוניקס ולכה העניקו לעבודותיו מראה מודרני שכמעט לא היה לו תקדים בעולם התכשיטים.

גם Paul Brandt, שהיה צורף, צייר, פסל וחרט, ראה בתכשיט יצירת אמנות שלמה. בעבודותיו, הקו, הצורה והקומפוזיציה היו חשובים לא פחות מאבן החן. הוא לא ביקש רק להציג אבן יקרה במסגרת יפה, אלא ליצור תכשיט שבו כל פרט משתתף ברעיון העיצובי.

בית Mauboussin בחר בדרך צבעונית יותר. יצירותיו מסוף שנות העשרים התאפיינו בשילובים נועזים של אבני חן ואמייל, והושפעו מן המפגש בין תרבויות המזרח לבין התכשיטנות הפריזאית. הצבע לא שימש בהן כתוספת דקורטיבית בלבד, אלא היה חלק מרכזי מן הקומפוזיציה.

המעצבים האלה הציבו במרכז התכשיטנות שאלה חדשה: האם ערכו של תכשיט נקבע רק על פי נדירות החומרים שמהם נוצר, או שגם הרעיון, המקוריות ואיכות העיצוב יכולים להיות מקור ערכו?

התשובה שלהם הייתה ברורה. בתכשיט מודרני באמת, החומר והרעיון אינם מתחרים זה בזה. הם יוצרים יחד יצירת אמנות קטנה שנועדה להיענד.

 

מן הרישום את התכשיט : בתקופת הארט-דקו התכשיט הפך לקומפוזיציה אדריכלית של קווים, משטחים, חומר וצבע

 

Daisy Fellowes:כשלקוחה הופכת לאייקון

בכל תקופה זוהרת יש נשים שאינן מסתפקות באימוץ האופנה, אלא הופכות לחלק מן הסיפור שלה. אחת הבולטות בשנות הארט דקו הייתה Daisy Fellowes, יורשת הון מכונות התפירה Singer, סופרת, אשת חברה ועורכת המהדורה הפריזאית של Harper’s Bazaar. היא נודעה בסגנונה הנועז וביכולתה להפוך כל שמלה ותכשיט להצהרה אישית ולנושא שיחה בחברה הגבוהה.

בשנת 1935 ערכה Fellowes בפריז נשף מפואר בהשראת המזרח. באותן שנים משכה העיר בני אצולה אירופים, מאהרג’ות הודים ולקוחות אמידים מכל רחבי העולם, ובתי התכשיטים הגדולים הציגו בפניהם יצירות ששילבו בין מסורת אירופית להשפעות מהודו ומן המזרח הרחוק. לרגל הנשף נשלפו מן הכספות כמה מן התכשיטים המרהיבים ביותר שנראו בחברה הפריזאית.

שנה לאחר מכן הזמינה Fellowes מ-Cartier את ה-Collier Hindou, אחת השרשראות המפורסמות ביותר בסגנון ה-Tutti Frutti. השרשרת נוצרה מאוסף אבני החן המגולפות שלה ושילבה אמרלדים, רובינים, ספירים ויהלומים בקומפוזיציה עשירה וססגונית. את חלקה המרכזי היה אפשר לנתק ולענוד בנפרד כסיכת clip, ביטוי מושלם לאהבתה של תקופת הארט דקו לתכשיטים רב-שימושיים, שניתן לשנות ולהתאים לאירועים ולאופני ענידה שונים.

הספירים הרבים ששולבו בשרשרת מוסיפים לסיפורה פרט מעניין. במסורות הודיות מסוימות נחשב הספיר לאבן בעלת כוח רב, שהשפעתה עשויה להיות חיובית או שלילית. משום כך נהגו לענוד אותה בזהירות, והיא הופיעה בתכשיטים הודיים בתדירות נמוכה יחסית. השימוש הנועז בספירים ב-Collier Hindou העניק לפרשנות האירופית של Cartier לסגנון ההודי אופי ייחודי עוד יותר.

בשנת 1991 הוצעה השרשרת למכירה ב-Sotheby’s Geneva ונמכרה תמורת כ-2.66 מיליון דולר. באותה עת היה זה מחיר שיא במכירה פומבית לתכשיט Art Deco. Cartier רכשה את היצירה בחזרה, וכיום היא שמורה באוסף המורשת של הבית.

ה-Collier Hindou אינה רק שרשרת יוצאת דופן. היא מספרת את סיפורו של מפגש בין אבני חן הודיות עתיקות לבין התכשיטנות הפריזאית המודרנית, ובין בית תכשיטים אגדי ללקוחה בעלת טעם, תעוזה וחזון. זהו סיפורה של אישה, של יצירת אמנות ושל תקופה שלמה.

 

Collier Hindou - Cartier

 

1929: כשהמסיבה נעצרה,  התכשיטי היוקרה לא נעלמו

קריסת הבורסה בוול סטריט בשנת 1929 פתחה את הדרך לשפל הגדול. האופטימיות של שנות העשרים התחלפה באבטלה, בפשיטות רגל, בקריסת בנקים ובחוסר ביטחון כלכלי. בתי התכשיטים הגדולים הרגישו היטב את המשבר. לקוחות איבדו את הונם, ההזמנות הצטמצמו, וסניפים של בתי יוקרה נסגרו. תור הזהב של שנות העשרים הסתיים.

ובכל זאת, תכשיטי היוקרה לא נעלמו. המשבר פגע בחלקים שונים של החברה בעוצמות שונות, ובני מלוכה, משפחות אצולה, תעשיינים ולקוחות עשירים שהצליחו לשמור על הונם המשיכו להזמין תכשיטים יוצאי דופן. מספר ההזמנות אמנם פחת, אך חלק מן היצירות שנוצרו נעשו אישיות, נועזות וחדשניות יותר.

בתקופה שבה בנקים קרסו וערכם של מטבעות וניירות ערך התערער, קיבלו הזהב ואבני החן משמעות נוספת. הם לא היו רק חומרי גלם לתכשיט מפואר, אלא גם נכסים מוחשיים, ניידים ובעלי ערך שניתן היה לשמור, להעביר ואף לקחת ממדינה למדינה. אין פירוש הדבר שכל רכישת תכשיט נועדה להשקעה, אך עבור חלק מבעלי ההון הציעו מתכות יקרות ואבני חן תחושת ביטחון שכסף המופקד בבנק לא תמיד הצליח להעניק.

את המתח הזה ביטאה היטב Coco Chanel בשנת 1932, כאשר הציגה בפריז את קולקציית Bijoux de Diamants. דווקא בעיצומו של המשבר הכלכלי היא עברה לרגע מתכשיטי האופנה המזוהים עמה אל יהלומים אמיתיים המשובצים בפלטינה ובזהב. Chanel הסבירה כי בתקופה של משבר פיננסי מתעורר מחדש רצון באותנטיות, וכי היהלום מגלם ערך רב בנפח קטן. הקולקציה לא הייתה רק מפגן של יוקרה, אלא גם ניסיון להשיב את האמון והעניין בשוק היהלומים שנפגע מן המשבר. Chanel מתארת את קולקציית 1932⁠ כאור שנועד לפרוץ את האווירה הקודרת של התקופה.

 

מחרוזת יהלומים בהשראת המוטיבים השמיימיים של קוקו שאנל - משמעות היהלום כחומר אמיתי עמיד ויציב - כמו הכוכבים, הירחים, השביטים והשמש - נוכח תקופה של אי וודאות

 

לצד תכשיטי היוקרה התפתח במהירות גם עולם תכשיטי האופנה. נשים שלא יכלו, או לא רצו, לרכוש יהלומים ואבני חן יקרות עדיין ביקשו להתלבש, להתחדש ולבטא את עצמן. פנינים מלאכותיות, זכוכית צבעונית, קריסטלים ומתכות לא יקרות אפשרו להן לענוד תכשיטים בעלי נוכחות וסגנון במחיר נגיש יותר. Chanel, Elsa Schiaparelli ומעצבים נוספים הפכו את תכשיט האופנה מחיקוי זול של תכשיט אמיתי לפריט עיצובי בעל ערך אסתטי משל עצמו.

כך נוצר בשנות השלושים עולם תכשיטים שפעל בשני כיוונים במקביל. מצד אחד, יצירות נדירות ויקרות שנועדו לקהל מצומצם ושימשו גם כסמל לעמידות ולערך מוחשי. מצד אחר, תכשיטי אופנה נועזים ונגישים יותר, שאפשרו לקהל רחב להשתתף בשפה החדשה של האופנה.

גם סגנון הארט דקו עצמו השתנה. הקווים החדים והגיאומטריים של שנות העשרים לא נעלמו, אך בהדרגה נעשו התכשיטים רחבים, פיסוליים וחושניים יותר. מתוך המעבר הזה עלתה אחת הדמויות המרתקות בתולדות התכשיטנות המודרנית, Suzanne Belperron.

אבל זהו כבר סיפורו של הפרק הבא.

 

צמיד יהלומים וספירים  ארט דקו - אוסף אלברטינה

 

מאה שנה אחרי: מדוע הארט דקו עדיין נראה מודרני?

מאה שנים חלפו מאז התערוכה בפריז ב-1925, ובכל זאת תכשיטי הארט דקו אינם נראים כשריד מעולם שחלף. הקווים הגיאומטריים, הניגודים החדים והשילובים הנועזים בין יהלומים, אבני חן צבעוניות, אוניקס ופלטינה מעניקים להם מראה מדויק ורלוונטי גם כיום.

אולי סוד כוחם טמון ביכולת לחבר בין עולמות שנראים לכאורה מנוגדים: בין עתיק למודרני, בין מלאכת יד מסורתית לעידן המכונה, בין תרבויות המזרח לבין התכשיטנות הפריזאית ובין חומר יקר לרעיון עיצובי נועז. אף שנוצרו לפני כמאה שנה, רבים מהם נראים כאילו עוצבו היום.

בעידן של ייצור המוני ואופנות המתחלפות במהירות, תכשיט Art Deco מקורי מייצג תפיסה שונה לחלוטין. תכשיטים שלא יוצרו באלפי עותקים ולא נועדו להיעלם בתום העונה. כל פרט  בתכשיט תוכנן בקפידה, וכל אבן שובצה ביד. התכשיט נוצר עבור אדם מסוים, נענד לאורך השנים ועבר בין דורות, מקומות ותקופות.

זו אחת הסיבות לכך שתכשיטי Art Deco מקוריים ממשיכים לרתק אספנים ברחבי העולם. הם נושאים עמם את ההיסטוריה של התקופה שבה נוצרו, אך השפה העיצובית שלהם נותרה רעננה, אלגנטית ועכשווית. הם מזכירים לנו שעיצוב טוב אינו שייך רק לזמנו. כאשר הוא מדויק באמת, הוא יכול לחצות מאה שלמה ולהמשיך להיראות מודרני.

 

מה הופך תכשיט ארט-דקו ליצירה חשובה?

לא כל תכשיט שנוצר בשנות העשרים או השלושים הוא בהכרח תכשיט Art Deco חשוב. שתי סיכות מאותה שנה עשויות להיראות דומות במבט ראשון, אך להיות שונות לחלוטין באיכותן, בנדירותן ובערכן. ההבדל נמצא לעיתים בפרטים הקטנים ביותר, אלה שמספרים כיצד התכשיט תוכנן, נוצר ונשמר.

הבחינה מתחילה בעיצוב. בתכשיט Art Deco איכותי קיימת תחושה ברורה של סדר ואיזון. הפרופורציות מדויקות, הקווים נקיים והיחסים בין האבנים למסגרת מחושבים היטב. גם כאשר הקומפוזיציה מורכבת, היא אינה נראית עמוסה או מקרית. כל אבן וכל קו ממלאים בה תפקיד.

לא פחות חשובה איכות הביצוע. עבודת פלטינה עדינה, שיבוץ נקי, חיבורים כמעט בלתי נראים וגימור מוקפד מעידים על רמתה של הסדנה שבה נוצר התכשיט. בתכשיטים הטובים ביותר נדמה כי האבנים והמסגרת תוכננו יחד מן הרגע הראשון, ולא כאילו אחת הותאמה לאחרת בדיעבד.

מצבו של התכשיט משפיע אף הוא על חשיבותו ועל ערכו. האם נשמר בצורתו המקורית, או שעבר תיקונים ושינויים? האם הוסרו ממנו חלקים, הוחלפו אבנים או שונה אופן הענידה? שינויים כאלה אינם בהכרח פוסלים את התכשיט, אך חשוב לזהות אותם ולהבין כיצד הם משפיעים על שלמותו ההיסטורית.

לאחר מכן בוחנים את אבני החן, את החתימות, את סימני היצרן ואת התיעוד הקיים. חתימה של בית תכשיטים חשוב יכולה להוסיף ערך רב, אך היא אינה עומדת בפני עצמה. יש לבדוק שהיא תואמת את תקופת היצירה, את סגנון הבית ואת איכות העבודה. גם provenance מתועד, כלומר היסטוריית הבעלות של התכשיט, עשוי להפוך יצירה יפה לחפץ בעל חשיבות היסטורית יוצאת דופן.

זו הסיבה שיצירות Art Deco מקוריות של Cartier, Van Cleef & Arpels, Fouquet, Raymond Templier, Mauboussin ובתי תכשיטים חשובים נוספים ממשיכות לעורר עניין בקרב אספנים ברחבי העולם. תכשיטי Cartier בסגנון Tutti Frutti מבוקשים במיוחד, אך גם תכשיט שאינו חתום עשוי להיות חשוב אם הוא מצטיין בעיצוב מקורי, באבני חן איכותיות ובעבודת צורפות מעולה.

בסופו של דבר, תכשיט Art Deco חשוב הוא הרבה יותר מסכום החומרים שמהם נוצר. ערכו נמצא במפגש הנדיר שבין רעיון, פרופורציה, חומר וביצוע, ובתחושה שכל אחד מן המרכיבים נועד להיות בדיוק במקום שבו הוא נמצא.

 

מבט אל תכשיטי הארט דקו של Albertina

כאשר אנו מתבוננים בתכשיט Art Deco מקורי בגלריית Albertina בלב יפו העתיקה, איננו רואים רק יהלומים, פלטינה ואבני חן. אנו רואים עולם שלם שנלכד בתוך תכשיט.

מאחורי הקווים הגיאומטריים והניגודים הנועזים מסתתר סיפורה של תקופה שהמציאה את עצמה מחדש. זהו סיפורן של נשים שדרשו חופש ועצמאות, של מעצבים שהעזו להשתחרר מן המסורת ושל ערים כמו פריז, לונדון וניו יורק, שהפכו למעבדות של סגנון מודרני. בתכשיט אחד נפגשות תרבויות רבות:   השפעות מהודו, ממצרים ומן המזרח הרחוק, וכל אחת מהן מוסיפה לו רובד נוסף של משמעות.

תכשיט Art Deco חשוב הוא בעת ובעונה אחת חפץ יוקרה, יצירת אמנות ומסמך היסטורי. הוא נושא את סימני התקופה שבה נוצר, אך ממשיך לחיות על הגוף ולהשתנות עם כל אישה שעונדת אותו. אולי כאן טמון סוד קסמו: הוא מספר סיפור בן מאה שנה, ובכל זאת אינו נראה מיושן אפילו לרגע.

תכשיטי הארט דקו נולדו מתוך עולם שחיפש התחלה חדשה. מאה שנים לאחר מכן הם עדיין מזכירים לנו שמודרניות אמיתית אינה חולפת עם האופנה.

 תכשיטי ארט-דקו נוצרו בעבר, אך מעולם לא הפסיקו להיות העתיד.

בפרק הבא של Albertina Journal

שנות השלושים: כשהזוהר פגש עולם שהשתנה

השפל הכלכלי העמיק, המתחים הפוליטיים באירופה גברו והעולם התקדם לעבר מלחמה נוספת. גם התכשיטים השתנו. הגיאומטריה המדויקת של שנות העשרים החלה לפנות מקום לצורות רחבות, פיסוליות וחושניות יותר.

בפרק הבא נפגוש את Suzanne Belperron, אחת המעצבות המקוריות והנועזות בתולדות התכשיטנות. נגלה מדוע סירבה לחתום על יצירותיה, כיצד הפכה אבני חן לחומר פיסולי, וכיצד הצליחה ליצור שפה שאי אפשר היה לטעות בה גם ללא חתימה.

זהו סיפורה של אישה שלא ביקשה להשתלב בעולם התכשיטים כפי שהיה. היא ביקשה לשנות אותו.

 

 

.