סימפסון ומרקל , שתי נשים, מלוכה אחת ושיעור שלא ישכח

וואליס סימפסון ומייגן מרקל - כיצד אופנה ותכשיטים הפכו לכלי כוח בבית המלוכה הבריטי

שלושים וחמש שנה בעולם העתיקות והתכשיטים העתיקים בפרט, לימדו אותי, שתכשיט הוא הרבה מעבר לקישוט. תכשיטים הם ארכיון, זיכרונות ולעיתים גם מניפסט ולכן, כאשר אני  בוחנת את וואליס סימפסון ומייגן מרקל - שתי נשים, שמפרידים ביניהן מעל שמונה עשורים - קשה  להתעלם מהדמיון ביניהן, בהתנהלותן בכלל ובתכשיטים  ואופנה בפרט

על רקע תקופת הארט-דקו, שרוח העצמאות הנשית ריחפה בה, הופיעה וואליס סימפסון בחצר בית המלוכה הבריטי, היא לא הכירה את כללי  בית המלוכה ולא הייתה לה כל כוונה ללמוד אותם.  אישה אמריקאית ממרילנד , ללא כל קשר לאצולה האירופאית וודאי שלא ל"דם כחול", אבל עם עמוד שידרה של פלדה וטעם שבית ווינדזור לא ראה כמוהו עד אז

בחירותיה בבית התכשיטים הנודע קרטייה , בית התכשיטים של בתי המלוכה,  לא היו אקראיות : הפנתר , הפלמינגו, צמיד הצלבים הגיאומטרי ועוד - הן היו הצהרה  : אינני כמוכם ואני גאה בכך 

כל תכשיט שענדה נשא עימו מסר חרוט של זיכרון. עבורה תכשיטי קרטייה לא היו רק קישוט דקורטיבי ויקר ערך, הם היו פרקים בסיפור אהבה חתרני , הם היו כלים לבניית זהות עצמית מול הממסד, שביקש את שתיקתה

מייגן מרקל, כשמונה עשורים אחריה, השתמשה ב״יוקרה שקטה״ כשפה פוליטית, גם היא , אישה אמריקאית, עצמאית ודעתנית, הגיעה לחצר המלוכה הבריטי עם כלליו הנוקשים, מבלי שהכירה אותם וגם היא לא התקבלה בזרועות פתוחות

כמו וואליס,  גם היא בחרה בתכשיטי קרטייה היוקרתיים  והקלאסיים , כמו שעון קרטייה קלאסי , עשוי זהב. תכשיטים בשפה מדויקת ונוכחת 

 

מתחילת דרכן , הן שברו  ומרדו במסורת המלכותית. בחירת טבעות האירוסין שלהן הייתה אמירה אישית ולא בחירה במסורת . וואליס סימפסון בחרה בטבעת אמרלד גדולת מימדים, במקום היהלום המסורתי, דבר שהיה חריג מאוד באותה תקופה. בטבעת , כמו ביתר תכשיטיה, נחרט מסר סודי  ותאריך הצעת הנישואין. מייגן מרקל בחרה בטבעת המורכבת משלושה יהלומים בעיצוב מודרני ושידרוג, שהיווה סטייה מהשמרנות המלכותית המקובלת. היהלומים נשאו מטען רגישי אישי : יהלום מרכזי מבוטסואנה , שם התאהבו הנסיך הארי והיא  ושני יהלומים של הנסיכה דיאנה , מצידיה מחווה רגשית להארי, להנצחת אימו  

  

הדמיון ביניהן נוכח גם בדרך בה השתמשו לבטא אישיות עצמאית ונוכחת. בתמונה זו,  בולט מאוד הקשר העיצובי. שני הצמידים : צמיד קרטייה האייקוני של וואליס סימפסון והצמיד בעיצוב העכשווי של מייגן מרקל , בשניהם נוכחות שתי אבנים מרכזיות, צבעוניות , מוקפות יהלומים, בעיצוב בעל נוכחות שאינו מבקש להיטמע ברקע

הצמיד של וואליס סימפסון עוצב  ונוצר על ידי קרטייה בתקופת הארט-דקו, ששיקפה עולם דרמטי, אלגנטי ומדויק. תקופה בה הופיעה דמות אישה חדשה : עצמאית , נועזת ובעלת נוכחות , שלא הייתה קיימת בדורות הקודמים . תכשיטים כבר לא נועדו לסמל מעמד ועושר, הם הפכו הצהרה אישית של נשים מודרניות שמבקשות לבטא את כוחן וזהותן האישית ,כפי שלא נראה קודם לכם ולא נוכח בתכשיטי בית המלוכה. וואליס סימפסון הייתה אישה כזו, עצמאית ובלתי צפוייה , שלא חששה לעמוד מול מוסכמות בית המלוכה הבריטי ובחרה לענוד תכשיטים שעוצבו עבורה. גם מייגן מרקל, בחרה בתכשיטים שהן בחירה ואמירה אישית. הפרשנות שלה , כמובן מודרנית, אך ניכרת השראה היסטורית , בלתי ניתנת להתעלמות. זהו החלק המרתק ביותר בדמיון בינהן : השימוש בתכשיטים ואופנה כשפה אישית. שתי נשים אמריקאיות, זרות, נכנסות בסערה לבית המלוכה הבריטי ובוחרות להתבלט   ולבטא את זהותן האינדיווידואלית ולא  להישתלב ולהיכנע לכללי המוסד המלכותי

 

 

גם הנראות החיצונית הייתה חלק מהמסר . בראיון המפורסם עם אופרה ווינפרי, הופיעה מייגן מרקל לבושה שמלה שחורה בעלת רקמת פרחים לבנה, במראה שהדהד את זיכרון צילומיה האייקוניים של וואליס סימפסון  משנות ה-30-וה-40. לא מדובר בהעתקה ישירה, אלא בדמיון עמוק יותר - קשר כמעט בלתי נראה בין שתי נשים שהבינו, כי גם שפת הגוף, תנוחת הידיים ואיסוף השיער, יכולים להפוך לחלק מהצהרה אישית

וואליס סימפסון, הציגה מראה אלגנטי חד וברור - תוצאה של עולם אריסטוקרטי נוקשה ומחושב של התקופה. מייגן מרקל לעומתה , מציגה נשיות מודרנית ורכה יותר, מעודנת אך גם מודעת היטב לכוחה ונוכחותה

יתכן שאין מדובר במחווה מכוונת, אך קשה להתעלם  מהדמיון ומהתחושה ששתי הנשים הבינו  היטב כיצד ״לנצל״ את נוכחותן החזותית והבינו  שתכשיטים, אופנה ונוכחות, הם שפה של כוח, השפעה וזהות אישית -  דרך לדבר אל העולם בלי מילים

 

שתיהן השתמשו בתכשיטים כחותמת אישית . וואליס סימפסון עונדת את המתנות שהעניק לה המלך אדוארד - כל תכשיט היה פרק נוסף בסיפור האהבה שלהם, פרק שבית המלוכה הבריטי היה מעדיף למחוק מהזיכרון ההיסטורי. מייגן מרקל לעומתה, פועלת בעולם תקשורתי שונה לחלוטין, כזו שבו הנראות הציבורית הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות האישית. גם עבורה תכשיטים אינם בעלי ערך חומרי בלבד, אלא נושאים משמעות ריגשית, משפחתית וסמלית 

כאשר הלב הופך לתכשיט  - מעניקי הלב הופכים לחלק מהמסר עצמו והוא לא רק סמל רומנטי, אלא כלי להעברת מסר. וואליס סימפסון ומייגן מרקל , בחרו להשתמש בסמל הלב, אחד המוטיבים העתיקים, האינטימיים והטעונים  ביותר בעולם, כאשר כל אחת יוצקת לתוכו משמעות אישית משלה ומסר לסובבים אותה 

 וואליס סימפסון, קיבלה במתנה מהמלך אדוארד תכשיט לב אייקוני, משובץ יהלומים ונושא את ראשי התיבות שלהם. הלב נשא משמעות רומנטית עמוקה והפך לסמל של אהבה אסורה, שהצליחה לערער מוסד מלכותי שלם. עבור אדוארד, שהיה רגיל לעולם של מחוות פומביות וטקסיות, היה זה כמעט וידוי אינטימי -  שבועת אהבה פרטית כנגד העולם כולו

 מייגן מרקל , חובבת תכשיטי לב עדינים , כסמל לחיבור ריגשי אינטימי למשפחתה וילדיה. אבל יש לב מיוחד , לב אדום שנשא משמעות אישית, אנושית וחברתית . תליון הלב האדום, עוצב  בשיתוף פעולה עם חברתה הקרובה, קלי מקי זייפן, לטובת ילדים חולי לב ובשיתוף פעולה עם בית חולים לילדים בלוס אנג׳לס. חלק מתרומותיו היו לטובת מחלקת הילדים חולי הלב בבית החולים. הבחירה לענוד אותו הפכה למחווה אישית לחברתה קלי , שאיבדה את שני ילדיה ואקט של חמלה ונתינה חברתית

כאן נמצא הדמיון בין שתי הנשים. שתיהן בחרו תכשיטים שביטאו בחירה אישית ולא נועדו לשרת את יחסי הציבור של הארמון. אצל וואליס סימפסון - אהבה פרטית הפכה סיפור היסטורי. אצל מייגן מרקל - תכשיט הלב מחבר בין נראות ציבורית, אימהות, חמלה ומעורבות חברתית.

שני הלבבות מבטאים אמירה אישית ולא רק קישוטית

שתי הנשים הבינו שהן אינן יכולות לנצח את מוסד המלוכה במגרש שלו ולפיכך בנו לעצמן , כל אחת בדרכה, מגרש פרטי, ברור ונוכח. שתיהן השתמשו בתכשיטים ואופנה להתבלט, ולספר את הסיפור האישי שלהן, מבלי להתנצל  

וואליס סימפסון  ניהלה את נדוניה מחצר המלוכה בשתיקה אלגנטית. אף עיתונאי לא זהב לקבל ממנה ראיון ואף צוהר לא נפתח לעולמה. היא הפכה את ארמון הגלות בצרפת למוקד הכוח שלה. מוקד כוח של יוקרה, חגיגות של תכשיטים אופנה ואומנות, בהתעלמות הפגנתית מבית המלוכה הבריטי

מייגן מרקל לעומתה, פתחה את הצוהר לרווחה. ראיון עם אופרה ווינפרי, פודקסט, ספר זכרונות , נוכחות באירועים מתוקשרים ועוד

שתי נשים, שני סגנונות ואסטרטגיה אחת -  תכשיטים כחותמת , לשלוט בנרטיב האישי 

 כחוקרת תכשיטים עתיקים ,  סיפורן של שתי נשים אלו גדול בעיני  מכל מתכת ואבן חן והוא זו שמרתק אותי. שתיהן הבינו, כל אחת בתקופתה, שמוסד המלוכה הבריטי, הוא מנגנון לניהול תדמית ושתיהן בחרו ללכת בדרכן ולא להיטמע ולנסות להשתלב בו, שתיהן נישאו לגברים שבחרו בהן על פני הכתר ושילמו על כך בנידוי חברתי. הן הבינו שתכשיטים יכולים לומר מה שמילים אינן מצליחות לבטא. התכשיטים עבורן היו דרך לספר סיפור אנושי ואישי 

אולי זו הסיבה שתכשיטים ופריטים עתיקים מרגשים אותנו. הם נושאים עמם לא רק יופי, אלא גם סיפור אישי וזיכרון. בגלריה אלברטינה אנו מחפשים ואוספים תכשיטים עתיקים בעלי נוכחות , אופי והיסטוריה - תכשיטים שנועדו לא רק לעטר , אלא גם לספר סיפור ולשמר זיכרון . כל תכשיט הוא פריט חד-פעמי הנושא עמו סיפור עולם שלם . מזמינה אתכם לגלריית אלברטינה לגעת בהיסטוריה 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נ